הדברים שאני הכי אוהב לאכול

כאשר הייתי בן 6 ללא ספק קרמבו היה הדבר שהכי אהבתי לאכול. הרגע הזה שההורים נתנו לי לאכול קרמבו מילא אותי בהתרגשות. אכלתי אותו בכזו טקסיות מוגזמת. כמו כל ילד היו לי שיטות לאכול את הקרמבו.

התחלתי בקילוף העטיפה, תוך כדי שמירה על הכלל שהיא חייבת לצאת בשלמות. לאחר מכן בחנתי היטב את הקרמבו לראות האם יש בו סדקים. קרמבו ללא סדקים נחשב להתגלמות השלמות.

לאחר מכן התחלתי לאכול את חלקו העליות של הקרמבו כאשר העוגייה נשארה לסוף.

כאשר הייתי בן 9 גיליתי את הקיט קאט וזה הפך להיות החטיף האוהב עליי. אמנם הטקסיות הייתה כבר פחות מוגזמת, אבל בכל זאת היה לי קטע כזה של לפרק את אצבעות הקיט קיט ולאכול אותן אחת אחת. קודם כל הייתי מכרסם בעדינות את השוקולד ולבסוף אוכל את כל מה שנשאר.

בגיל 14 עדיין אהבתי מתוקים, אבל אז האוכל האוהב עליי היה דווקא ניוקי ברוטב פסטו. לא הייתה טקסיות מיוחדת לאכול את הניוקי, פשוט התענגתי מהטעם שלו.

את הטקסיות של אכילת דברים מתוקים השקעתי באוננות. הייתי משקיע שעות רבות בעונג עצמי והייתי עושה זאת ביצירתיות גדולה. כוס אמתי עדיין לא אכלתי, אבל ידעתי בתוך תוכי שזה יהיה האוכל האוהב עליי.

את הכוס הראשון טעמתי בגיל 16 וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. נכון שבפעם הראשונה עוד לא ממש ידעתי מה לעשות איתו, אבל הטכניקה השתכללה עם השנים והניסיון המצטבר.

הקרמבו של גיל 20+

היום אני כבר בגיל 23 ועבורי כוס הוא בדיוק כמו הריגוש של הקרמבו בגיל צעיר. כמו ילד שכל היום רצה קרמבו, אני כל היום רוצה כוס. אם אני לא מוצא בחורות במועדון או בטינדר, אני מבלה בדירות דיסקרטיות בבאר שבע, העיקר לאכול כוס ועוד כוס. זהו ללא ספק החטיף המתוק ביותר.

ובניגוד לקרמבו, הכוס לא נגמר. אפשר לאכול ולאכול ולהרגיש את מיציו הטעימים עוד ועוד. עטיפת הכסף של הקרמבו התחלפה בתחתוני תחרה, אותם אני מפשיל לאט וחושף את הכוס בשלמותו. מריח קצת את התחתונים ושם בצד, וניגש לאכול את העוגייה.